בין עושר ליושר

כשמערכת המשפט הישראלית ניגשה לחוקק את חוק עשיית עושר ולא במשפט, היא בחרה לזנוח את הדוקטרינות האנגלו-סכסיות הנוקשות ולפנות במודע למקורות ההיסטוריים היהודיים. מנבואתו הנוקבת של הנביא ירמיהו ועד לכללים תלמודיים מכוננים כמו "זה נהנה וזה לא חסר" ו"כופין על מידת סדום", המאמר בוחן את היחס המורכב והמרתק בין התפיסה האזרחית המודרנית לבין העקרונות ההלכתיים. דרך ניתוח פסקי דין עכשוויים והצגת ההבדלים הפילוסופיים והיישומיים בין שתי השיטות, נחשף כיצד הציווי המוסרי "ועשית הישר והטוב" ממשיך לעצב ולבחון מחדש את גבולות הצדק והקניין בישראל.