ירושת הבעל, תקנת שו"ם ויישומה ההיסטורי והמודרני בבתי הדין הרבניים

על פי דין התורה המקורי, הבעל יורש את אשתו באופן מוחלט ומידי, מציאות שיצרה עוול כלכלי חריף בימי הביניים כאשר כלות הלכו לעולמן זמן קצר לאחר החתונה והותירו את אביהן השכול מנושל מכל כספי הנדוניה שגייס. כדי לפתור כשל חברתי זה, התקינו חכמי קהילות שפיירא, וורמייזא ומגנצא (שו"ם) תקנות היסטוריות מרחיקות לכת שהגבילו את זכות הירושה של הבעל וקבעו מנגנון להשבת כספי הנדוניה למשפחת המקור. מאמר זה סוקר את גלגולה המרתק של התקנה לאורך הדורות, מציג את הפערים בינה לבין המשפט האזרחי הקשיח בישראל, ומנתח פסק דין פורץ דרך של בית הדין הרבני בתל אביב, המוכיח כיצד תקנת שו"ם נותרה עקרון צדק חי ודינמי המותאם גם למציאות הנדל"ן המודרנית.