עלילת הנאדלרים והמהר"ל מפראג

המושג "ייחוס" ביהדות אשכנז ופולין קבע לא רק את פוטנציאל השידוכים, אלא גם את הכשרות להנהגה ציבורית ותורנית. המהר"ל, שהיה מנהיג דעתן ולוחם בשחיתות, סומן על ידי אויביו ועשירֵי הקהילה שהפיצו כלפיו שמועות זדוניות על פגם ממזרות חמור ("עלילת הנאדלרים") כדי לנטרל את כוחו. המאמר מתאר כיצד נחלץ קרובו, המהרש"ל, בחקירה הלכתית ודרמטית לטיהור השושלת וגזר עונש פומבי ומשפיל על המגדף, בעוד המהר"ל עצמו נשא דרשות מונומנטליות בבית הכנסת "אלטנוישול", החיל חרם חמור על משמיצי המתים, וביסס הגנה הגותית ומטאפיזית מקיפה שהונצחה ב"מגילת יוחסין". בסופו של דבר, הניתוח המשווה חושף דמיון ושוני מרתקים ביחס להגנה על כבוד הנפטר בין פסיקותיהם ההיסטוריות של חכמי פראג, לבין דיני מדינת ישראל וחוק איסור לשון הרע, כפי שהשתקפו בפסיקות מובילות של בית המשפט העליון דוגמת בג"ץ חנה סנש