משירתם של אבן עזרא ואלחדאב
פתיחה: אשראי דוקומנטרי ומשורר בלי כוכב
ברע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ דן כב' השופט חשין בעניינים סבוכים הנוגעים לאשראי דוקומנטרי. ברצותו לתאר את הקושי שבהטלת צו עיקול במקרים מסוג זה, נזכר השופט במשורר ימי הביניים אברהם אבן עזרא – איש עני ואביון, שביקש לפגוש את השר כדי לקבל ממנו עזרה, אך לשווא:
אשכים לבית השר אומרים: כבר רכב אבוא לעת ערב אומרים: כבר שכב או יעלה מרכב או יעלה משכב אויה לאיש עני נולד בלי כוכב!¹
א. "שלמה שלמה שלמה שלמה"
האגדה מספרת שלא רק לבית השר התקשה אבן עזרא להגיע. גם כשביקש לפגוש את רש"י, פרשן התורה הנודע, לא שפר עליו מזלו: בכל פעם שבא, לא נמצא החכם בביתו.
בא אבן עזרא אל אשתו של רש"י ושאל: היכן הרב? היא ראתה אותו לבוש סחבות, כעסה עליו והפטירה: "אין הוא כאן". הלך לו. בצהריים חזר ושאל שוב היכן הרב, והשיבה: "כבר ישן הוא". המתין שעתיים ושאל פעם נוספת, ואמרה האישה: "מה רצונך ממנו? הלוא הלך לטייל". ישב אבן עזרא סמוך לפתח והמתין. באו הכלבים ששמרו על הצאן וקרעו את בגדיו ושמלותיו. קם וכתב על פתח ביתו של רש"י:
בביאה ראשונה – נתעברה אשתך ממני בביאה שנייה – אמרה לי: שכב בביאה שלישית – אמרה לי: רכב ואוי לו לאברהם שאין לו כוכב.
שלמה שלמה שלמה שלמה.
מסופר שכאשר שב רש"י לביתו וראה את הכתובת, הבין מיהו זה שבא לבקרו. ומה פשר "שלמה שלמה שלמה שלמה"? שַׂ לְמָ ה (בגד, שמלה) – ְשלֵמָ ה (מלאה) – ְשֹלמֹה (שמו הפרטי של רש"י) – שַׂ לְמָ ּה (עליך לשלם). כלומר: בגדי השלם, שלמה, נקרע בגללך – ועליך לשלם לי.
ב. שירי תלונה: גלגל, פרעוש וזבובים
אבן עזרא הרבה להתלונן על רוע מזלו, ו"שירי תלונה" רבים רשומים על שמו. אחד המפורסמים שבהם פותח כך:
גלגל ומזלות במעמדם / נטו במהלכם למולדתי לו יהיו הנרות סחורתי / לא יחשך שמש עד יום מותי איגע להצליח ולא אוכל / כי עיוותוני כוכבי שמי לו אהיה סוחר בתכריכין / לא יגוועון אישים בכל ימי
אבן עזרא לא היה הפייטן היחיד שהתלונן על גורלו. יצחק בן שלמה אלחדאב, פייטן בן המאה ה־14 מקסטיליה שבספרד, סבל מפרעושים. פרעוש – ניחא, אפשר למחוץ אותו. אבל מה עושים בשבת, כשהמחיצה אסורה?²
על פרעוש השופך דמי / לילה ויום הוא מרמשי כי – צויתי: יום השבת / אם בא אל יד – יצא לחופשי נמתי: למה יחיה ובגוי / כזה לא תתנקם נפשי?³
ובמקום אחר כתב:
הנמצא עז כפרעוש דק? / אשר ישוך לכפירים מרים יד עלי מלך / ולא ישא פני שרים?
ואם הזכרנו את הפרעוש, הרי שהזבובים הטרידו את אבן עזרא לא פחות:
למי אנוס לעזרה מחמסי / אשווע מפני שוד הזבובים אשר לא יתנו השב רוחי / בכל כוחי יעיקוני כאויבים ועל עיני לעפעפי ירוצון / באוזני יאמרו שירי עגבים...
ג. חסרון הכיס
חסרון הכיס הרגיז את אבן עזרא כשם שהטריד את אלחדאב. הנה מעט מתלונותיו של אלחדאב בעניין זה:
חסרון הכיס אקלל בעברים / דלקני והשביע מרורים בעת אראה לפני דברים / בזול לכל, ולי המה יקרים.
ועוד כתב:
רעב ושוד עם מלחמה – / למאד קשה לסבול עולם ויגון לבב רע ומר, אך / חסרון כיס קשה מכולם.
אלחדאב הבין כבר בשלהי המאה ה־14 שגם הבריאות תלויה בכסף:
כיס המלא יבריא חולה / ישמין כחוש יחזיק רפה אך חסרונו – מכה קשה / לא תועיל בה חוכמת רופא
על חסרון הכיס של אבן עזרא כבר שוחחנו, אבל כיצד לא נעלוץ למקרא פסוקי הדיכאון הנוספים שלו:
לו אהיה דייג – יהיה הים מועד סוער וציים יטבעו טבוע לו אמכרה מים – בכל חצר יהיה מעיין כנחל יחזק לשפוע לו אהיה שופט – בימי יחדל כל ריב וכל חוב יהיה פרוע לו אהיה כותב קמיעין – אזי עדת שדים בימי תחדל לנגוע לו אהיה מוהל ילדים – כל נשי העיר יולדות בנות בכל שבוע לו אהיה מוכר כלי צמר – יהיה חום רב תמיד ולא בזמן קבוע...
וכן הלאה וכן הלאה. העוני של אבן עזרא היה כה מאמלל, שכאשר קוראים את תיאורו אי אפשר שלא... לגחך:
מעיל יש לי והוא כדמות כברה לחיטה להנפה או לשעורה בליל אפרשנו בליל אישון וכוכבי רום ישימון בו מאורה...
ד. הרמב"ם עונה לאבן עזרא
האמת היא שלרמב"ם נמאסו הקיטורים של אבן עזרא. על שורת הסיום של קינתו – "לו אהיה סוחר בתכריכין / לא יגוועון אישים בכל ימי" – הוא השיב:
אם לא יגוועון – אין תלונה / כי כבר הצלחת אך אם יגוועון וערומים יקברון / אזי לריק יגעת ולא מצאת
אודה ולא אבוש: ממשה עד משה לא קם כמשה. אבל בכל הנוגע לתורת הפיוט – במחילה – ערבה לאוזני תלונת אבן עזרא יותר מנחמת הרמב"ם.
ה. דו־קרב בשירה
דו־קרבות בשירה ובפיוט היו מקובלים באותה עת. כך, למשל, שלח אלחדאב שיר לחברו ר' זרחיה אבן דאנון, ששימש פתיחה לוויכוח שירי ביניהם:
מלאכת השיר נתונה לי למתן / ועל פי היא סדורה וערוכה ושמעתי אשר ליבך נשאך / לקרבה לעשות בשיר מלאכה ואכן, קח לך זה, תן תשובה / עדי נדע למי תיאות מלוכה
והשיבו ר' זרחיה:
ואם השיר שלך ניתן למתן / ועל פיך מלאכתו היא ערוכה אני אבוא עליך שירך ואהרוס / כפי כוחי ותשלם המלאכה עדי תאמר אמת כי אני הוא / אבי השיר ולי אף המלוכה...
תשובתו של אלחדאב לא איחרה לבוא:
ואיך תלחם והנה את תהודה / אשר לי היא במתנה ערוכה ואיך תוכל הרוס בנין מיוסד / באדני פז ומיטב כל מלאכה? ואף כי תהיה מולך בחוזקה – / אני אעלה ואלכוד המלוכה
כאן כבר לא השיב אבן דאנון. לא, לא משום שנכנע – הוא פשוט מת. אלחדאב, ידידו, כתב אפוא על קברו ועל מצבתו:
ידיד האל בגן עדן לפנים / אמת היתה מנוחתך ערוכה ועתה נכספה נפשך לראותה / ועלתה לה ועזבה כל מלאכה עלה והצלח ושב עם מלאכי אל / ידיד אל כי לך תיאות מלוכה
ו. דרישת שלום מן הישיבה של מעלה
ואם כבר הזכרנו מלאכי אל: אבן עזרא קיבל מהם דרישת שלום באמצעות ידידו וחברו – ואולי אף חותנו, כפי שנבהיר להלן – ר' יהודה הלוי.
האגדה מספרת כי לאחר מותו של ריה"ל (1075–1141), ערבה לו שנת הנצח; ואולם הוא התגעגע לרעו אבן עזרא (שהלך לעולמו בשנת 1164), ולכן ביקש ממנו להצטרף אליו לישיבה של מעלה:
ערבה שנתי לי ואהבתך / דודי העירתני ראות צלמך כיתות זבול בחרו בשיריך / הן הם שלחוני לקרוא בשמך בא נא ונשירה ועל עפר / נשכב ומה לך לחיות גולמך
והנה, למרבה הפלא, אבן עזרא – שעד כה הכרנו אותו כמי שאינו פוסק מלקטר על מר גורלו – מסרב להצעה ה"מפתה" בנונשלנטיות:
אחי, יהודה שוב שכב כי אל / מאן לתיתי להלוך עמך עוד אעשה בנים ומטעמים אוכל / ולא אטעם במן טעמך נעצב אני על מותך / אך זהו עצב אשר לא אקח ממך...
ניחא, רוצה אבן עזרא לאכול עוד מטעמים. אבל "עוד אעשה בנים"? האומנם? בעת פטירת ריה"ל היה אבן עזרא כבן חמישים, ועוד היה בדעתו לעשות בנים? אכן, מנהג גוברין יהודאין...
ואם ברצוננו לפלוש לרכילות ולברר כמה בנים היו לאבן עזרא – אף שלא מצאתי לכך ראיה מפורשת, דומני שהיו חמישה. הנחתי מבוססת על דברי אבן עזרא בפירושו לתורה (שמות ב, ב):
"והיודע עת ההריון ידע עת הלידה, כי דבר זה מנוסה הוא לקדמונים, ואף אני ניסיתיו זה חמישה פעמים..."
ז. עוד קצת רכילות
ואם ברכילות עסקינן: האגדה מספרת שאבן עזרא נשא לאישה את בתו של ריה"ל. אלא שכאמור, אבן עזרא היה עני מרוד וריה"ל עשיר ומכובד, וכסבלונות לרגל הנישואין הביא אבן עזרא לאהובתו – זוג נעליים. תלמידי ריה"ל לגלגו על המתנה הפשוטה, ובתו של ריה"ל השיבה להם בשיר נחרץ:
לא נעלים הם אבל המה כסות / עלי ועל ראשי עטרת יהלום אילו לבשם ציר בעת גישתו סנה / לא נאמר לו – של ואל תקרב הלום!
"ציר" הוא משה רבנו, שליחו וצירו של הקב"ה. ומשהזכרתי את הציר, אינני יכול שלא להביא בנשימה אחת את אחד משיריו המפורסמים של אבן עזרא – החביב עליי ביותר בשל קצבו וצרצורו:
ארבעה עמדו על הים – צור וציר צאן וצר וצאן צעק לציר וציר חנן לצור וצור ציווה לציר צא וחלץ צאני מיד צר זה צור ישענו פצו פה קהלנו ואמרו, ה' מלכנו הוא יושיענו צור ישראל
צור – הקב"ה, צור ישראל; ציר – משה רבנו, שליחו; צאן – ישראל, צאן קדושים; צר – פרעה, שהציק לצאן ישראל.
ועוד פיסת רכילות עסיסית: ביום חופתו של אבן עזרא פרסה אשתו נידה, וממילא לא יכלו בני הזוג לממש את אהבתם ביום חתונתם. חברו הטוב, ר' יוסף אבן יצחק, ניחם אותו בשיר נחמד, וזו פתיחתו:
קרא שיר זה לנחמה / חתן דמים אשר דמה לאיל על אפיקי מים / ולא יוכל שבור הצמא...
אבן עזרא השיב לו; מקוצר היריעה נביא רק את פתיחת תשובתו:
...אני כלוא בבית עלמה אבל לא אדעה על מה ירוצון נהרי עדן לפני ואני אצמא ואין רק ראות עיני כמביט על פני חמה ואולם נחמני השיר ארגתו מעשה ריקמה
ח. השירים העצבניים
גם לאלחדאב וגם לאבן עזרא יש שירים רבים שאני מכנה "השירים העצבניים". טיפוסים רבים הרגיזו אותם. את אלחדאב, למשל, הרגיזו הרופאים: במכתמיו מצאתי אין־ספור שירים נגד רופאים ונגד הדרך שבה הם מתפרנסים, כגון:
...עד למדתי להיות רופא: מעות חינם על דברי פה / ביקור חולים, ביקור חולות מישוש בנשים ובבתולות...
גם את אבן עזרא הרגיזו – ומי לא. אדם עשיר, יהיר ושוטה, שלא קם לפניו בעת שנכנס לבית הכנסת, זכה למכתם הבא:
מלובש, משובץ, מרוקם ברקם כסותו גאוותו – לא זע ולא קם
מספרים שמשורר אחר, שהיה באותה עת בבית הכנסת, מיהר להרגיעו במילים אלה:
אם לא זעו ממך חונים אחי, כעלותך לפניהם אל יחר לך כי לא יכלו קום כי דרך נשים להם...
יום אחד הגיע אבן עזרא לעיר ששמה "מֹורה". ככל הנראה הכיבוד שקיבל שם לא מצא חן בעיניו, כפי שעולה מהשיר שחיבר:
הקנקן, ריקן בלי יין והגבינה, נגובה בלי זין וגברת, עיוורת בלי עין חיגרת ונשברת צעדה עלי עין ואנשי המקום אחי קין ומותר האדם אשר בו אין אם אין אני דר שם אשים בראשה העין
אגב, אבן עזרא דווקא אהב רופאים – אולי משום שהוא עצמו היה חבר באיגוד שלהם...
שמעו נא אל דברי הרופא עם נבון, החזק והרפה כי באר אל כל מחלה מרפא מחודש אל חודש איך יצפה איש איש את גופו ואף את הפה בעבור יהיה בריא וגם יפה...
ואם הזכרנו שירים עצבניים, אינני יכול שלא להזכיר את שירו של משורר מצוין נוסף, ר' יהודה אלחריזי, על האישה המכוערת:
המשדים וזיקים את גזורה / ישלח בך אלוקים המארה כאילו מלאכי זעם ומשחית / לאחים לך, אבל לך בכורה כאילו תוארך כשעיר לעזאזל / ואיך נמלטת מארץ גזירה כאילו הזמן חשק בלילית / ומאהבה שלחך לה לתשורה ויוצרך לא יצרך רק למען / תהי אל מלאכי מוות לעזרה ואשרי יולדך לו מת בלידתך / ומי יתן תהי אימך עקרה שפתיך כמו שפתי שוורים / ופיך קבר אבל בטנך מערה וקומתך כעץ המן גבוהה / ומי יתן ואראך בו מהרה...
אכן, שיר קשה.
ט. שחמט וקובייה
הפייטנים שלנו לא רק שונאים – הם גם אוהבים. ראו, לדוגמה, את שירו של אבן עזרא על המשחק האהוב עליו, השחמט:
אשורר שיר במלחמה ערוכה קדומה מימי קדם נסוכה ערכוה, מתי שכל ובינה קבעוה עלי טורים שמונה...
ואולם כשם שאהב את השחמט, כך תיעב את המשחק בקובייה:
מצחק בקוביה ומכתו טריה ואחריתו שאיה מקולל בשערים. יפזר ממונו ויוסיף על עוונו ומורד בקונו בשבועות שקרים ויחשוב כי ירויח לעולם לא יצליח ובימיו לא יפריח הכי ימיו מרורים ויאכל בחפזון ללא ברכת מזון ולא ימצא רצון בעיני כיפורים...
שיר זה, שנועד לגנות את המהמרים ואת המשחקים בקובייה, זכה לשיר תגובה מאת ר' יהודה אריה ממודינה – דמות טרגית של ממש, בעיניי. ר' יהודה שימש רב בוונציה, ובצעירותו אף הוציא קונטרס בשם "סור מרע". בחיבור זה הגיע למסקנה כי "שלושה המה מחמדי עינינו וכל מאווינו: להיות גופנו בכושר, להרבות עושר ולתת לנשמה אושר; ראיתי והנה אין גם אחת מהנה לאיש המצחק, ושלושתן ירחקו ממנו". לפיכך המליץ להתרחק ממיני צחוק וממשחקי הימורים, שבהם מכלה אדם את הונו ואת אונו.
דא עקא, ר' יהודה עצמו לא עמד בהמלצתו שלו, ונפל פעם אחר פעם בפיתויי ההימורים ומשחקי הקלפים. כאשר הכריזו גדולי הרבנים חרם על המשחקים, יצא בפסק ארוך לבטל את חרמם ואת תקנתם בעניין זה, ובין השאר כתב שיר זה, בפרפרזה על שירו של אבן עזרא:
מצחק בקוביה מלאכתו נקיה וכוסו רוויה בכף איש שערים ואם טוב לקונו לאבד ממונו היות זה עוונו אמרי שקרים יאבד ירוויח כסוחר ויצליח וירגיל להניח למתוק מרורים... ויראה ברכה בצחקו בסוכה ובימי חנוכה בפסח ובפורים... צחוק זה ודתו גדולה מלאכתו יחי איש בריתו בשמחה ושירים.
י. חידות וחידודים
מלבד השחמט חיבב אבן עזרא חידות, חידודים ומשחקי מילים. נביא כמה דוגמאות.
בני קהילתו שאלו אותו לא אחת את השאלה שיהודים שואלים בכל הדורות מאז חורבן הבית השני: מתי יבוא המשיח? לאבן עזרא הייתה תשובה פשוטה, אלא שבחר לנסח את השאלה ואת התשובה כך:
שאלה: אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא? תשובה: דעו מאביכם כי לא בוש אבוש שוב אשוב אליכם כי בא מועד
עכשיו נסו לקרוא את השאלה ואת התשובה מהסוף להתחלה... מדהים, לא כן?
כשנשאל מה דינו של עכבר שנפל לחבית דבש, מסר את תשובתו כך:
ו נ ש ר פ ן ת ב ע ר ש ב ד ב ש ר ע ב ת נ ף ר ש נ ו
כפי שתוכלו לראות, המילים נקראות לכל הכיוונים: פרשנו – רעבתן – שבדבש – נתבער – ונשרף.
נסו אפוא לפתור את החידות הבאות של אבן עזרא:
ואם תרצה שמו לידע גרע לך משמו אחד
ומה שם בן אשר הוא אב לאביו ושם אחר אשר הוא בן לאחיו
מי חכם אשר עינו בראשו ורז הפך ולא הפך בסודו
ואל לנו לשכוח את ידידנו אלחדאב: גם הוא אהב לחוד חידות, אם כי לטעמי הן מעט מייגעות יותר מחידותיו של אבן עזרא:
שואל מה שם ראשו ראשו / השיב דיגלו הוא משנהו ראשו שליש ורביעותו / הוא האוסף את מחנהו
מה שם בתוכו ראשו וחציו / הושם עלי ראש דגלו לאותות ובעת תבקשהו אותו בשכלך / יהיה כעמוד בין הדלתות
רגלי שור והחיה אשר הולכים עלי ארבע וקח מטה ושימהו / בתוכם – אז כמו אצבע
יא. עצות טובות לסיום
נסיים בכמה עצות טובות (פחות או יותר) שמציעים לנו אלחדאב ואבן עזרא. נפתח באלחדאב:
ליצר עת יהי גובר / ולאישה מנובבת ולתינוק – תהי דוחה / שמאל וימין מקרבת
ועוד:
מאד לך, הזהר, בני, מהתיהר / למען – מתיהר – בגיהנום נופל ויום לאל לשום שפלים למרום / וכל עיני גבהות בני אדם – שפל
ואילו אבן עזרא ממליץ, כזכור, לשמוע בקול הרופאים: "שמעו נא אל דברי הרופא... בעבור יהיה בריא וגם יפה".
שתהיו לי כולכם בריאים ויפים.
צביקה ויצמן, 18.9.2002
לקריאה נוספת
חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס, ספרים א–ב, מוסד ביאליק ודביר, ירושלים ותל אביב, תשט"ו; מהדורה שנייה מתוקנת: תשכ"א.
אורה רענן (מהדירה), שירי יצחק בן שלמה אלאחדב, מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד, תשמ"ח (1988).
שמעון ברנשטיין (מהדיר), דיואן לר' יהודה אריה ממודינה, הוצאת החברה היהודית להוצאת ספרים באמריקה (JPS), פילדלפיה, תרצ"ב (1932).
¹"בבית השר" – חיים שירמן, השירה העברית בספרד ובפרובאנס, ספר ראשון, חלק ב', עמ' 575 (מוסד ביאליק ודביר, ירושלים ותל אביב, תשט"ו–תשכ"א; מהדורה שנייה מתוקנת).
²על איסור הריגת פרעוש בשבת ראו בבלי שבת קז ע"ב.
³שירי יצחק בן שלמה אלחדאב, מכון הברמן, עמ' 118.
